ניהול כעסים

היה לי מן יום שכזה.

קמתי על הצד הלא נכון.

על הבוקר (מתישהו בין 5 ל-6) רבתי עם הבן שלי, וזה הפך אותי לגמרי לכל היום...

התעצבנתי על נהגת איטית בחנייה (האמת שבדרכי גם נקמתי בה אבל זה לא עזר),

אין לי סבלנות לאנשים, וברוך השם יש לי הרבה מהם מסביבי בעבודה.

הם קיבלו אזהרה מראש שלפיה אני לא אהיה נחמדה אבל לא נבהלו מזה והם ממשיכים להציק לי.

אפילו על המנהל שלי צעקתי ...

מזל שסולחים לי בגלל שאני בסוף סופו של ההריון.

קראתי עכשיו איזה פוסט בבלוג אמריקאי שמסביר מה לעשות כנגד אנשים שמעצבנים אותנו בעבודה.

זה היה כל כך עלוב שאני חייבת להגיב על ההמלצות שלהם -

# נסו לבדוק למה האדם שממול מעצבן אתכם כל כך. – ובכן חברים, כי אתם קרציות, כי אתם לא מניחים לי, כי אתם צריכים כבר להבין שלא מתעסקים עם אישה בהריון ועוד אחת כזאת שהיא מספיק כנה כדי לומר לכם על הבוקר להתרחק, ביום כזה תחפשו לבד תשובות!!! (ואני שואלת – איפה כח ההרתעה שלי!?)

# נסו לארגן פעילויות אחרי העבודה שיאפשרו לכם להתחבר לאנשים האלה – יש את זה ביותר אמריקאי? שנארגן ערב בינגו ופתאום אני אגלה כמה בא לי בעצם לבלות איתם אקסטרה זמן??

# תפסו מרחק - אבל הם לא מרפים!! ומי האידיוט שהמציא את ה-OPEN SPACE? אין לאן לברוח!

# נסו להתרחק משיחות רכילות של בנות – גם את זה אתם תיקחו לי? ואיזה הנאה תישאר לי בעבודה?

# אל תכעסו על עצמכם על כך שאתם מתעצבנים – אה, גם על עצמי הייתי אמורה לכעוס?

# ועוד ועוד עצות בשקל תשעים... שמעצבנות יותר מאשר המעצבנים בעבודה... נשבעת לכם שהייתי פחות עצבנית לפני שקראתי אותן.

תמונה - www.delavidajournal.com

ואני אומרת-

אם אתם מתעצבנים, פשוט תתעצבנו.

תרגישו. תבטאו.

במשך שנים הייתי מרצה את כולם, כל מה שעניין אותי היה להתרחק מעימותים.

הייתי מבליגה ומתעצבנת בלב ואז הם היו מרוצים ואני הייתי הולכת לאכול משהו (במודע או שלא) וזה היה מנחם ונעים ומקהה את הרגש.

בשנים האחרונות עברתי שינויים אישיותיים כאלה ואחרים ומאז אני כבר שמה את עצמי במקום הרבה יותר גבוה.

והמקרים האלה כבר לא קורים.

כשמישהו מעצבן אותי, אני עונה לו!!

אני מרימה את הקול כשצריך.

אני הרבה פחות נחמדה ומתוקה, ומרשה לעצמי להגיב בהתאם לטריגר בלי לחשוב מה יקרה אם...כי מה כבר יקרה באמת?

אז יכעסו עליי בחזרה, אז מה? לי מותר לכעוס ולהם לא? הם יותר טובים או שווים ממני?

אז יפקחו זוג עיניים ויהיו המומים ויתהו מה קרה לה לזאתי?

שיתמודדו.

ממליצה לכולם לנסות.

חבל שלא התחלתי עם זה קודם.

אף פעם לא מאוחר לגדל עמוד שדרה.

אגב,
זה הזמן לעשות לעצמנו רשימות של מה שמרגיע אותנו באמת ולשלוף בעת הצורך!

הנה הרשימה שלי:
# קבוצת התמיכה של החברות הכי טובות בווטאספ (אם אין לכן - חובה!!)
# להרים טלפון או לשבת לקפה עם בעלי, שלא מדבר הרבה, אבל המילים שהוא בוחר הן תמיד הנכונות עבורי  (בהנחה שהוא לא הגורם שעצבן אותי)
# לחזור הביתה ולבקש מהילדים שיחבקו אותי (אווווו...)
# מוזיקת זעם או סתם מוזיקה טובה (לצאת מהעבודה ולשים בפול ווליום באוטו את מרסדס בנד, גאנז, רד הוט צ'ילי פפרז, אלאניס... ).
# חוברות צביעה
# חושך בחדר ויאללה שנ"צ (צריך לפרט? חבל שאי אפשר כל יום!)

כי לכל כעס צריך שיהיה סוף.