מ י ק ה - ש ל י

מיקה שלי באה לעולם.
אין ספק שזו הגשמת חלום עבורי,
החלום הכי גדול שהיה לי בשנים האחרונות.
כל כך רציתי בת...
כל כך קיוויתי וייחלתי והתפללתי וניסיתי...
עברנו דרך חתחתים כדי להביא אותה,
דרך שהיא מסע שבו הכרנו גם את תהומות הרגש,
אבל אני גאה בעצמי על כך שאימצתי גישה יחסית פרקטית,
שבה אני מתמקדת ב"יש", ולא ב"אין", ולא ב"למה"...

כל חיבוק איתה שווה כל דקת מאמץ שהשקעתי,
הריח שלה משגע לי את החושים,
ואני מחכה ליום שבו אוכל להביט בה כשהיא בקוקיות, לבושה בשמלה,
נכספת לרגע שבו נוכל לגזור ולהדביק ולעשות יצירה משותפת,
לכל מה שבנות מביאות איתן.
וברור לי שהיא עוד תשגע פילים...
אותי ואת כולם בבית...
אנחנו מחכים.
בינתיים הבית לבש ורוד.

את השם בחרנו לה כולנו, הייתה לגביו הסכמה גורפת ונלהבת.
הרבה פעמים אנחנו בוחרים שם לפי אסוציאציה שבאה לנו.
את השם המוביל שאני רציתי (לא מגלה) בעלי פסל מכל וכל כי הכיר בנות עם השם הזה ולא אהב.
מאידך, כל אחד מאיתנו הכיר בחייו מיקה אחת או שתיים,
והן תמיד היו יפות מבפנים ומבחוץ, מורכבות, ממגנטות.

אז מיקה איט איז.

הידעתם?
מסתבר שזה גם שם עם משמעויות.
מיקה זה מינרל שמנצנץ, בעברית קוראים לו נציץ.
ובשפות אחרות זהו ילד האלוהים.
כבר אמרו לי גם שמיקה זה שם של כלבה. מזה העדפתי להתעלם...

היא בת חודש וחצי ובינתיים היא לא מחייכת אליי.
זה קצת לא הוגן מצידה.
הבנים בבית מצליחים כבר לגרום לה לחייך ולהתחנחן,
היא רק רואה את אבא שלה ונמסה.
אבל אני לא כועסת.
אמא זו אמא, על הטוב והרע...

המסע המשותף שלנו מתחיל עכשיו,
ואני סקרנית לראות מה יביא עמו.
רק שתהיה לנו בריאה ואנחנו כבר נסתדר עם היתר...

ברוכה הבאה לעולם, מיקה.